דני ועדי המתינו בציפייה לילד הזה. היא מנהלת חשבונות והוא טכנאי מוצרי חשמל.
הם היו הורים לשתי ילדות-חמד כשזכו אחרי עשר שנים, ב’בייבי’ נוסף. סקירת המערכות עברה חלק וכך גם הבדיקות…
כשהשתחררו ממחלקת יולדות, הבייבי החדש, שקראו לו אורי – האיר את ביתם!
שום דבר לא אותת על מה שעתיד לקרות…
אורי היה בן חודש בלבד כשהמבט שלו הפך אפור וחסר-אור.
הוא העלה חום ועדי עפה איתו לבית חולים.
דני הגיע חסר נשימה כדי לשמוע את הצפצופים של מכונת ההנשמה, נדהם מול המסכים שניטרו את הלב הזעיר ונקרע לגזרים כשעיניו נחו על גופו הקטן של אורי שהיה מחובר לעוד אלף ואחד מכשירים.
מילים כמו ‘אוטם מוחי’, ‘שבץ’ רצו סביבו, והרופאים דיברו על ניתוח מוח שצריך לבצע מהר. תוך 24 שעות. זה היה ניתוח ארוך-ארוך. הנשמה יצאה להם. הקרביים שלהם התהפכו.
פעם בשעתיים דיווחו להם שהניתוח מסובך, מתמשך.
אחרי 7 שעות, כשעבר להתאוששות הרופא היה נחרץ: עכשיו הוא יהיה בסדר. אבל בעוד חצי שנה, נצטרך לנתח שוב. מחכים שהגוף יגדל ויוכל לעמוד בניתוח נוסף.